400 הוא אומר . "הפתי העני שלוקח את כספי הסעד כדי לא לישון ברחוב נרמס מכל כיוון . אין לו שום חופש . תמיד אומרים לי מה לעשות . זה כמו להיות בחזרה בכלא ; ההבדל היחיד הוא שפה ושם אני יכול להשיג איזה זיון . " עם כל רחמיו העצמיים, יש בצורת ההסתכלות שלו גם אמת . חופש בחברה נאמד בהצלחתנו להשיג את מה שאנחנו רוצים ומותנה במעמד ובכוח, בגזע, קבוצה חברתית ומגדר . אבל בעולמה הפנימי של הנפש, לחופש יש משמעות שונה מאוד . שם הוא היכולת לבחור ברווחה גופנית ורוחנית ארוכת טווח על פני הדחפים המיידיים . בהיעדר היכולת הזאת, כל דיבור על "רצון חופשי" או "בחירה" מאבד כמעט כל פשר . אנו נזכרים בהתייחסותו של תומס דה קווינסי להתמכרותו לאופיום כאל "שרשרת שעבוד מקוללת" . שלשלות ההתמכרות הן פנימיות ובלתי נראות . הן כובלות תחילה את הנפש ואחר את הגוף . ראינו שתהליך ההתמכרות משתלט על מעגלים רבי – עוצמה במוח ומכופף את פעילותם לעבר התנהגויות מזיקות . ראינו גם שבמוח המכור, החלקים הרציונליים ומווסתי – הדחפים בקליפת המוח אינם מתפתחים כראוי עוד לפני שההתמכרות עצמה קונה לה שביתה, ושצריכת הסם פוגעת בהם עוד יותר . את דילמת החופש ב...
אל הספר