376 בלי תיקון לרוחם ומגיעים לבגרות כשעיניהם עדיין מתות . גורלם מוסיף להעסיק את המשטרה ובתי המשפט, אבל הם כבר אינם מתוקים בצורה ששוברת את הלב, אינם פגיעים עוד למראה . הם אורבים בשולי החברה, אנשים שהקשיחו, פניהם הרוסות ; כגנבים, שודדים, כייסים ; כזונות מאופרות המוכרות מין במושב האחורי תמורת סמים או סכום פעוט ; כסוחרי סמים בקרנות רחוב או כיזמים זעירים המפיצים קוקאין מחדרי מלון זולים . אלה הם צרכני הסמים הקשים בהזרקה, ורבים מהם חוצים את קנדה מערבה, אל מזג האוויר החמים יותר ומֶכת – הסמים של דאונטאון איסטסייד בוונקובר . כאן, כמו בערים בכל רחבי צפון אמריקה, האחריות נופלת על עמיתיו של הבלש גילספי במחלק הסמים לפקוח את עינם החדה עליהם, לבצע חיפושים בגופם בסמטאות צדדיות, להחרים את ציוד הסמים שלהם ולעוצרם שוב ושוב . עם אחדים מהילדים – לשעבר הללו לא נעים להתעסק . מוזנחים ומטונפים, חמומי מוח ומניפולטיביים, הם מעלים בנו סלידה . כמי שחוששים מפני סמכות ובזים לה בה בעת, הם מעוררים עוינות . לא פעם המשטרה נוהגת בהם בגסות . שוטרים אינם נוטים לאכזריות יותר מאחרים, אבל אובדן אינטראקציה הומאנית הוא התוצאה הבל...
אל הספר