248 היום היא באה אליי כדי לטפל בבעיה רפואית, ואנחנו דנים בשלווה במאורעות היום הקודם . "אני יכול לטפל בך באחת משתי דרכים," אני אומר . "כמו באדם חולה נפש, שלא אחראי למעשיו . או שאני יכול לטפל בך כאילו את לא אדם חולה נפש, וזאת באמת הדרך שבה אני מנסה להתייחס אלייך . במקרה הזה את אחראית למעשייך . איזו משתי הדרכים את מעדיפה ? " "אני לא יודעת לענות על זה," מחייכת קלייר בעצב . "קלייר, זה לא מקובל עליי שתקללי אותי בצעקות . הרי אפילו לא קרה שום דבר . או שמה שלא קרה, קרה בתוך הראש שלך, לא בחיים האמיתיים . צרחת עליי ועל אוסף שלם של אנשים שהיתה להם בדיוק אותה הזכות כמוך לראות אותי . " קלייר מרכינה את ראשה . "אני יודעת, אבל אני עדיין לא יודעת איך לענות על זה . " "זה היה הקוקאין ? " "כנראה . אני לא יודעת . " כלומר כן . קולי מאבד מעט מעוקצו . "אני באמת לא חושב שאת בשליטה כשאת ככה," אני אומר . "אני לא מאמין שאת עושה את זה במתכוון . " קלייר מרימה את עיניה ומישירה אליי מבט . "ברור שלא," היא אומרת בשקט . "אבל מה שאת כן עושה במתכוון זה לקחת קוקאין . " "כי אני מכורה לו . " "זאת בחירה שאת עושה," אני עונה . כ...
אל הספר