172 מכור — אבל הבטחתי לבדוק מה אוכל לעשות . הייתי מוכן לשלוף את הטופס הוורוד של אשפוז כפוי, אבל רק כמוצא אחרון . גרי בדיוק חזר מסגירת עסקה . כמו רבים אחרים בדאונטאון איסטסייד, הוא מממן את התמכרותו במה שחברתו הוותיקה סטיבי כינתה פעם בלגלוג "יזמות שיווקית עצמאית" . הוא מרוויח בדיוק די הצורך לממן את הסם הנבחר שלו . סטיבי מתה רק שבועיים קודם לכן מסרטן הכבד . גרי היה קרוב מאוד אליה — "אחוות חסידי סחר חופשי" במילותיה של סטיבי . גרי, שמותה של סטיבי ייסר אותו מאוד, היה שקוע מאז בבינג' קוקאין . "כולם דואגים לך, גרי," אמרתי . "בגלל זה אני כאן . " "גם אני דואג לי . " בדיוק אז הופיע קֶניוֹן בפתח, שעון על מקלו . "יש לך קריסטל, גרי ? " הוא שאל בקולו המקונן, מורח את המילים ומתעלם בעליל מנוכחותי . "עוף מפה, אידיוט . אתה לא רואה שהדוקטור פה ? " "או – קיי," ענה קניון בקול מרגיע, כאילו הוא מפייס ילד לא ממושמע . "אני אחזור . " הוא הידס לדרכו, ונקישות מקלו על הבטון התרחקו בהדהוד במסדרון . "אתה עלול לאבד את כף הרגל," המשכתי . "הנמק מתפשט . " "אני מבין את זה . אם תגיד לי שאני צריך ללכת לבית חולים, אני אלך . ...
אל הספר