114 זו של העולם . עיניה נדלקות, קמטי המתח בפניה מתרככים, והצלקת מתעמעמת . "הריפוי נמצא בתוכי," היא אומרת לי יום אחד . "שמעתי את קולותיהם של הקדמונים . היתה לי רוח חזקה מאוד כשהייתי ילדה . " אנג'לה גדלה עם אחיה ואחיותיה אצל סבה, שמאן גדול בשבט שלה . "הוא היה המקדואל החי האחרון במשפחתו . כל האחים ובני הדודים והדודים והדודות שלו נהרגו, אז סבא שלי נשלח לגדול בפנימייה כילד קטן מאוד . הוא גדל, התחתן עם סבתא שלי והביא המון ילדים — אחת – עשרה בנות, שלושה בנים . הוא נשא את הרוח מכל אבותינו . בכל שמורה ילידית יש כוחות משלה, רוחות . אנחנו, הקוֹסט סאליש, אנחנו נושאים את המתנה — אני לא יודעת איך להגיד את זה — אנחנו כמעט יכולים לחזות מוות . אנחנו רואים רוחות . אנחנו רואים אל מעבר . אנחנו רואים את הצד השני . " היא מנידה את ראשה כמבקשת לסתור כל אי – הבנה מצידי . "זה לא שאנחנו רואים תמונה ברורה — יותר כמו כשרואים משהו מזווית העין . זאת מתנה שקיבלנו בירושה . " שנה לפני שסבא של אנג'לה מת, כשהיא היתה בת שבע, הוא יצא לגלות מי מצאצאיו ימשיך לשאת את המתנה . "הוא היה צריך להכין אותנו למותו ולראות מי מאיתנו הו...
אל הספר