190 מיזוג אופקים 4 ואת המונח "תיאטרון לרוב . הן מחזירות לדיון את ה"פוליטי" בתיאטרון 5 פוליטי" . כפי שמזכיר לנו רנסייר, שדה האמנות בכלל והתיאטרון בפרט שימשו תמיד זירה שבה זהויות קולקטיביות גובשו וגם אותגרו . על פי רוב הוא פעל כדי לאשרר את הסדר החברתי, אך לעתים גם כדי לאתגר אותו . מכאן עולה אפוא חשיבותו של התיאטרון כסוכן חברתי, לטוב ולרע . כסוכן "ממסדי", התיאטרון פועל כשותף של ממש בעיצוב זהותה של הקהילה ובמתן לגיטימציה להיררכיות המאפיינות אותה ולאופני ההדרה של קבוצות ויחידים לשוליה ואף אל מחוץ לגבולותיה הסימבוליים והפיזיים כאחד . מנגד, התיאטרון יכול לשמש זירה שבה מתקיימת פעילות חתרנית של הפוליטיקה נגד הפוליס, במשמעות שרנסייר מקנה למושגים אלה, כלומר פעילות חתרנית המניחה את השוויון כעיקרון בסיסי שמדריך אותה, שמאתגר את הפוליס, את הסדר החברתי, ושנותן ביטוי לאלה שהודרו לשוליו ושהוחרגו ממנו, כדי לאפשר 6 את כניסתם השווה והמלאה לתוכו . אך עד כמה התיאטרון באמת יכול למלא תפקיד טרנספורמטיבי בעידן הפוסט-מודרני המכתיב כללי משחק חדשים ? עד כמה הוא יכול לספק זירה שבה הפוליטיקה, במשמעותה הרנסיירית, מאפש...
אל הספר