האם באמת יש מיליארד אנשים רעבים?

ןרהרייר ינקרם י ארםמ 49 נוספות, היינו מצפים שכשהם יקבלו מעט כסף להוצאות, הם יקנו בו אוכל . תקציב המזון אמור לגדול מהר יותר ביחס להוצאות הכלליות ( מאחר ששניהם עולים באותו סכום, ומזון מהווה רק חלק מהתקציב הכללי, שיעור העלייה שלו יחסית גדול יותר ) . אולם, נראה שאין זה מה שקורה בפועל . במדינה ההודית מַהָארָאשְׁטְרַה, ב- 1983 ( הרבה לפני ההצלחות העכשוויות של הודו — רוב משקי הבית חיו אז על 99 סנט ומטה לאדם ליום ) , אפילו בקבוצה הענייה ביותר, עלייה של אחוז אחד בהוצאות הכלליות תורגמה 6 למרבה הפלא, היחסים לעלייה של כ- % 67 . 0 בהוצאות הכוללות על מזון . הללו לא השתנו מאוד גם בקרב האנשים העניים ביותר במדגם ( שהרוויחו בערך 50 סנט ליום לאדם ) והעשירים ביותר במדגם ( שהרוויחו כ- 3 $ ליום ) . המקרה של מהאראשטרה מראה יחס טיפוסי למדי בין הכנסה להוצאות על מזון בעולם כולו : אפילו בקרב העניים מאוד, הוצאות על מזון עולות ביחס קטן בהרבה מאחד לאחד לעומת התקציב . מפליא באותה מידה, שהכסף שאנשים מוציאים על מזון אף אינו מחושב כדי למקסם את ספיגת הקלוריות או הוויטמינים והמינרלים . כשלעניים מאוד יש הזדמנות להוציא מעט...  אל הספר