עמוס פריש 126 2 הנחות מתגלות בין קטעים המיוחסים בחקר הדיאכרוני של המקרא למקורות שונים . 3 ולכן נקודת בתחום החקר הגנטי עלולות לחסום את החקר הספרותי ולפגוע בהישגיו, המוצא של המאמר היא כי אַל לנו להתעלם מן הנאמר בחקר הגנטי, אולם מקור משוער שונה אינו סיבה מוצדקת להימנע מראש מהשוואה של כתובים באותו ספר מקראי . מבחינה מתודולוגית מדובר בהימנעות מדיון ב נתונים בשל אי התאמתם ל תיאוריה . יש כאן הנחה על גבי הנחה : הנחה ( מקובלת מאוד במחקר ) שכל אחד משלושת פסוקי המפתח הגיע ממקור קדם-מקראי אחר, ועל גביה רובצת הנחה נוספת, שאין מקום לחפש זיקה משמעותית בין כתובים שהגיעו ממקורות שונים . ההנחה השנייה אינה מוכרחת כל עיקר : זיקה בין כתובים אינה מחייבת מקור משותף, ובהחלט תיתכן זיקה גם בין מקורות שונים, אשר מתייחסים זה לזה . מבחנו של הממצא יהיה אפוא לא על פי התאמתו לעמדה מוקדמת בדבר הקישורים הראויים להיחשב לגיטימיים בספר ( על פי סברה מקובלת לגבי מקור חלקיו ) , אלא בהשתכנעות הקורא במשמעותם של 4 הממצאים . 2 השוו הצהרותיהם של מאיר וייס ושל יאיר זקוביץ : ״כשם שרשאי החוקר לשאול מה היו דברי עמוס ומהי משמעותם, כך ...
אל הספר