פרק תשיעי: הקבורה בירושלים

243 ' הצודקים והנרדפים ' במרס 1964 ציין ערי ז'בוטינסקי לפני אשכול : 'יש קודם כל המצב העובדתי והוא, שיוזמת הפניה לא באה ממני, כפי שידוע לך . ואני גם כתבתי בסעיף, שבקשת אותי למחוק אותו, שאני לא ראיתי את עצמי זכאי לפעול כשתדלן בענין זה, בקשתי שהממשלה תקח יוזמה' . על כך ענה אשכול : נניח שלקחתי את היוזמה, מישהו צריך לפנות . מישהו פנה . אני אמרתי [ . . . ] לצוואה יש משפחה, אולי המשפחה לא רוצה . נניח שהממשלה לקחה את היוזמה וקיימה את ההוראה, הוראה תלויה בחלל האויר, בחלל העולם, בא בעל הענין – בעל הענין הוא בעל הצוואה, ואומר : חסרה לי חוליה זו . וחוליה זו ישנה . הדיון בין השניים היה ארוך ופורמלי, אך בעל חשיבות . הוויכוח שנראה שולי – מי פנה למי ומדוע, מי האחראי לקיום הצוואה ומהו מקומה של הממשלה – גילם את תמצית הבעיות שבקבורת ז'בוטינסקי בארץ . ערי ז'בוטינסקי ביקש שהממשלה תהיה האחראית לקיום הקבורה, ואילו לוי אשכול הטיל את האחריות על המשפחה . אחד מהנימוקים החשובים לתפקידה של הממשלה שהעלה ערי ז'בוטינסקי היה : אני רוצה לעורר שאלה אחרת, נניח שנגיע לזאת שתינתן ההוראה, במצב העכשוי כל הענין יימצא נתון ביד...  אל הספר