פרק שביעי: ז'בוטינסקי ותנועת החרות

187 ' הצודקים והנרדפים ' ז'בוטינסקי, היתה עלולה התנועה החדשה להיפגע . לכן טיפלו ראשיה בנושא בזהירות מרבית, טיפול שיצר שיח פנימי בעל קודים ברורים . דבריו של בגין בכינוס העולמי הרביעי של בית"ר ב- 24 במאי 1949 ממחישים את רגישות הנושא : אף על פי כן ביקשתי רשות הדיבור עם תום ההצבעות וברצוני לעמוד על דברי גדעון . 4 הללו היו דברים כנים מאד והם נגעו עד עומק לבי . הוא טען נגד מתן סטירת לחי לתנועה, שהיתה יציר כפיו של ראש בית"ר ושהוא עמד בראשה ודרכה ניהל את המלחמה שלמענה אנו הקדשנו את חיינו . 5 בגין עמד לפני שאלה שהטרידה את אנשי בית"ר ואת אנשי התנועה הרוויזיוניסטית על פלגיה : האם בהקמתה של תנועת החרות נפגעה דמותו של המנהיג המיתולוגי זאב 6 הרוויזיוניסטים חשו כי העובדה שחרות עזבה את התנועה שז'בוטינסקי ז'בוטינסקי ? הקים והיה נשיאה עד יום מותו, עלולה לפגוע בזכרו, וראו בכך חילול קודש כמעט . הדילמה הזאת התגלמה ביחסם לתנועת החרות, למרות היותה המסגרת הייצוגית היחידה של התנועה הרוויזיוניסטית בפרלמנט הישראלי . לדילמה זו היו ביטויים שונים, 7 כולל ניסיונות התארגנות נגדה . מנחם בגין ניסה ליצור דבר והיפוכו . מ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב