פרק חמישי: מפת 'שתי גדות לירדן'

157 ' הצודקים והנרדפים ' השימוש בסמל מעיד בראש ובראשונה על רצון ליצור המשכיות . בגין אמר זאת 49 כפי שכבר ציינתי בפרקיםבצורה מפורשת במסמך שהציג את עקרונות התנועה . הקודמים, בראשית ימיה של תנועת החרות היה צורך ביצירת ריטואל תנועתי . שני עזרים ויזואליים יצרו את הבסיס לכך : תמונת ז'בוטינסקי וסמלו של הארגון הצבאי הלאומי – המפה והיד האוחזת ברובה . הכיתוב ששונה ל'מולדת וחרות' ביטא את השינוי שחל בארגון : לא עוד ארגון מחתרת אלא מפלגה פוליטית . קבלת חוקי חברה דמוקרטית חייבה את המנהיגים, ובגין בראשם, לבטל כל ביטוי שהיה עלול להתפרש כאי-קבלת מרותה של המדינה ושל הרשויות הזמניות שניהלו אותה . לכן שונתה הסיסמה 'רק כך', שמשמעה הבוטה היה כי הפתרון האולטימטיבי לכל הבעיות מצוי בשימוש בכוח הזרוע . שינוי זה היה אמירה חשובה למתלבטים על דרכה של התנועה ומטרותיה ועל שילובה במציאות הדמוקרטית שנוצרה במדינת ישראל . מה הביעה הכותרת החדשה ? נאמנות למולדת ולחרות . כנראה זו היתה סיסמת בחירות שבאה להדגיש את שם המפלגה החדשה ותו לא . עם זאת, הסמל שנותר, המפה והיד האוחזת ברובה, הצביע על השניות ששררה בקרב חברי התנועה ועל 5...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב