פרק 10: להיות או לא להיות כועס

152 הפרה במגרש החניה "המילים שלו הלמו בי כמו אגרוף, ובכל זאת איכשהו הצלחתי להתכופף," כתבה לורה במאמר שפירסמה ב'ניו-יורק טיימס' . היא בחרה להתייחס לדבריו של בעלה כמו שהיתה מתייחסת לילד שמתפרץ בזעם ומנסה להכות את אמו . האם חומקת מפגיעה ולא לוקחת את המתקפה באופן אישי, כי היא יודעת שזה לא קשור אליה . היא הכירה היטב את בעלה, ושיערה שזה קשור יותר למשבר אישי שהוא עובר מאשר לנישואיהם . ברגע שהיתה יכולה להתאושש במקצת מן המהלומה הצליחה לומר, "אני לא קונה את זה . " אין ספק שחלק מהסיבה לכך שהיתה מסוגלת לעשות זאת נעוץ בעובדה שזמן קצר קודם לכן התחייבה ל"הבנה חסרת פשרות בינה לבין עצמה" שהיא קראה לה "קץ הסבל" . היא החליטה לקחת אחריות על אושרה ולא לתת לו להיות מותנה בדברים שמעבר לשליטתה . בין שהיא קוראת לעצמה בודהיסטית ובין שלא, התהליך שעברה עם עצמה הוא דוגמה מובהקת ללימודים הבודהיסטיים . היא שמרה על שלוות רוחה, ובחרה לא להרגיש מושפלת, לא לתת לגאוותה להיפגע, לא לשפוט ולא להגיב בכעס . הריחוק המופתי שבו אמרה לבעלה "אני לא קונה את זה" שקול במידת-מה ל"האומנם ? " של הנזיר הבודהיסטי הקואין במשל שהבאנו בפרק ק...  אל הספר
אגם הוצאה לאור