פרשת תזריע

י ו צ ר ו ת ר ב י ש מ ו א ל ה ש ל י ש י 462 מערכת היוצר לפרשה זו נעה בין שני המוקדים של הלידה ונגעי העור . בפיוט ה׳ מלכנו הפייטן זועק על כך שמצורעים , אומות העולם , קוראים אל עברם של ישראל המגורשים מביתם ׳סורו טמא׳ . הם , המנוגעים , מכריזים עלינו כבעלי קדחת וספחת . בפיוט מי כמכה הפייטן מלא פליאה מפלא יצירת הוולד . איך גווייתו של הוולד מקופלת ומונחת במשך תשעת ירחי הלידה כמו פנקס במעי אמו . הבריאה הזאת היא בעיני הפייטן כפלא של צייר היוצר יש מאין והמצייר על גבי מים , מעי האם , לא על הבד ולא על הכותל . את המאורה שלו הוא חותם באור שמזריח האל לוולד בהיותו בחושך . האהבה מוקדשת שוב לאישה זו שהפייטן מבקש שתמלא את ארץ ישראל בזרעה יורש הארץ . באופן הפייטן כורך את הערך המספרי ׳חמש׳ בשתי דרשות שונות הדורשות את חמש לשונות ׳ברכי נפשי׳ בתהלים קג . האחת הדורשת את העניין כנגד חמשה שלבים מוקדמים בחייו של אדם , בבטן אמו , ביציאתו לאוויר העולם , בגמילה מן היניקה , בילדותו ומכאן ישירות אל מיתתו , והאחרת הדורשת את אותן לשונות כנגד חמשה דמיונות בין הנפש והאל . א : סינסינטי 1228 ) מאורה , אהבה ( ב : פריס כי״ח ...  אל הספר