98 | להמשיך את השיחה : הזמנה לחינוך הומניסטי שאלות קשות עוד יותר ניצבות בפנינו כשאנו באים לבחון מנקודת הראות של החינוך הדיאלוגי את תפקידה של המורה מול כיתתה ( ולא מול חניך אחד ) . האם יכולה המורה, וכיצד היא יכולה, לטפח את הדיאלוג שבין תלמידיה לבין עצמם ? האם היא יכולה להפוך את השיחה בכיתה לשיחה רבת - משתתפים של ממש, להבדיל מריבוי מצבי דו - שיח בין מורה לתלמיד הנערכים בחלל משותף ? מפתיע לגלות שמרטין בובר לא נתן כלל את דעתו לשאלה זו בתאוריית החינוך שלו . יש פער בלתי נתפס ובלתי מוסבר בין משנתו הסוציולוגית - סוציאליסטית של בובר, שבעיקרה מושג ה״חברותא״ ( כלומר חבורה, קבוצה, קהילה, או אפילו קומונה שיתופית ) , לבין תורת החינוך שלו העומדת כולה על יחסי מורה - תלמיד ( או מחנך - חניך ) המתקיימים לכאורה בחלל ריק . גם הדיאלוגים של אפלטון אינם באמת שיחות מרובות משתתפים, אף שברובם נוכחים יותר משני אנשים . בדרך כלל סוקרטס מדבר עם אחד המשתתפים בשיחה, שזהותו משתנה לפרקים, והיתר מאזינים בלבד . כך למשל בדיאלוג פוליטיאה, מתחלפים גלאוקון ואדימנטוס בתפקיד בני - השיח של סוקרטס, ויתר בני החבורה מאזינים בדממה ....
אל הספר