פרק שלישי - הספרים הגדולים

פרק שלישי - הספרים הגדולים | 65 בספרים השני והשלישי של הפוליטיאה, במסגרת דיון ארוך באגדות המתאימות לחינוכם של הצעירים, מעביר סוקרטס תחת שבטה של ביקורת מחמירה את השירה והמחזאות היוונית הקלסית, ובעיקר את יצירתו של הומרוס . עט הצנזור שלו מוחק את כל פסוקי השיר המתארים את האלים רבים זה עם זה, עושים מעשים מפוקפקים, או מביאים אסונות על בני אדם . דברים כאלה אינם ראויים שילמדו אותם לצעירים, העלולים ללכת שבי אחרי הצורה היפה ולהפנים אגב כך את התוכן הלא - מוסרי . בהמשך נמחקים הסיפורים על גיבורים בוכים, מפחדים מן המוות או גורמים עוול לחבריהם . חרבו המתהפכת של סוקרטס ממשיכה לגזור ומסלקת מן הטקסט תיאורים של תאווה ושל חוצפה כלפי בעלי סמכות, ביטויי הערצה לעושר גשמי, סיפורים על רשעים שדרכם צלחה וכיוצא באלה דברים העלולים להשחית את נפש הצעירים, לרכך את אופיים ולהטות אותם מדרך הישר . בספר העשירי של הפוליטיאה חוזר סוקרטס ונדרש לעניין ביקורת הספרות וכופר מפורשות בהשקפה שהומרוס היה “מחנכה של יוון״ : אם כן [ . . . ] כשיזדמנו לך חסידי הומירוס הטוענים שמשורר זה חינך את יוון, ולתיקונם וקידומם של כל העניינים האנוש...  אל הספר