גיסא, רב יוסף סבר שכדי לבטל גזירה שנגזרה בבית דין, צריך לכנס מחדש את 656 ולערוך הצבעה כדי לבטל את הגזירה, אף על פי שטעמה המקורי בית הדין כבר אינו רלוונטי . ההלכה נפסקה לפי רב יוסף, כלומר : "בטל טעם ‑ לא בטלה 657 תקנה", וכך כתב הרמב"ם : בית דין שגזרו גזרה או תקנו תקנה והנהיגו מנהג ופשט הדבר בכל ישראל . ועמד אחריהם בית דין אחר ובקש לבטל דברים הראשונים ולעקר אותה התקנה ואותה הגזרה ואותו המנהג . אינו יכול עד שיהיה גדול מן הראשונים בחכמה ובמנין . . . אפלו בטל הטעם שבגללו גזרו הראשונים או התקינו אין האחרונים יכולין לבטל עד שיהו גדולים מהם . הסיבה לכך שברירת המחדל של חז"ל היא ‑ "בטל טעם ‑ לא בטלה תקנה", נעוצה בדיון הקודם על המנהגים, וכפי שראינו שם ‑ נעשו מאמצים רבים לאורך הדורות לשמור על מנהגים ולא לשנותם גם כאשר לא הייתה סיבה עניינית להמשך קיומם . יש כוח עצום למסורת, והחשש הוא ששינוי דבר שנהגו בו במשך שנים רבות, עלול לגרור פגיעה במערכת ההלכתית כולה . גם סוגיה זו רחבה מני ים ותקצר היריעה מלמצותה, אולם ננסה בדיוננו הקצר להצביע על מקרים אחדים במהלך ההיסטוריה של ההלכה שבהם בטלה הגזירה בעקבות שינ...
אל הספר