574 באמצע המאה האחת ‑ עשרה התחוללו תמורות רבות בבבל שהשפיעו בבבל . על הקהילה היהודית . רעב, מגפות ופרעות וכיוצ"ב גרמו לנדידתם של בני הקהילות לכל עבר . עקב זאת נתרוקנו הישיבות הגדולות בסורא ובפומבדיתא ונסגרו, ובכך בעצם הגיע קיצה של תקופת הגאונים . ברגע שבו נגנז מרכז ההוראה של כלל העם, החלו הקהילות לפתח אוטונומיה, לתקן תקנות ולבחור לעצמן את ההנהגה הרוחנית . בדיון להלן נעסוק בעיקר בניתוח המגמות השונות של מרכזי הפסיקה, בהתפתחותה של הרבנות הקהילתית ביהדות אשכנז בימי הביניים ובתמורות שחלו במאתיים השנה האחרונות אשר הביאו להחזרת מרכז הפסיקה לעולם הישיבות . המתח שבין עולם הישיבה לעולם הקהילה בא לידי ביטוי במדרש הפותח, התמוה לכאורה, ויש בו כדי לסמל את היחס לאופייה של ההסתגרות בישיבה ואת ההסתייגות מההתנהלות המתנשאת של תלמידי החכמים הלומדים בה כלפי אנשי המעשה העוסקים בעבודת "נחותות" יותר, פחותות ערך, כביכול . בסיפורו של רבי אלעזר, בנו של רבי שמעון בר יוחאי, נמצא מוטיבים המסמלים ריחוק, ניכור וזלזול כלפי עובר אורח שנתקל בו באקראי ושמן הסתם 575 וכך, שלב אחר שלב, משתמש המדרש חזותו העידה עליו שאינו איש...
אל הספר