זרתוסטרא בירושלים [ 264 ] התבונית המאפיינת מוסרנות פתולוגית . קורצווייל מצביע על התהליך שבו מחלחלת הניטשיאניות לתרבות התחייה העברית : עם כל הביקורת והזהירות הדרושות לגבי ניטשה, אין לשכוח אפילו רגע אחד, שעניין לנו עם אישיות רוחנית גדולה, מעניינת, טראגית וכנה, שאין לזהותה עם חסידיה הקטנים והשטחיים . אבל כבר מתוך מה שהוסבר עד כה יתברר, מה גדולה היתה השפעתו הישירה והעקיפה של ניטשה על סופרינו במעבר מהמאה הי״ט למאה העשרים . במגמותיו האנטי-רציונליות, הקשורות ביחסו לרוח ולחיים, נאחזו סופרינו, והעבירו את האפקט האנטי-נוצרי שבכתביו לתוך הפולמוס הפנימי ביהדות [ . . . ] . אלא שאותו פולמוס מקבל [ . . . ] משמעות חדשה ; לא ממעינות הראציו, הדעת, יונקת האנטי-דתיות של ניטשה, אלא גם 2 לגבי הדת, הוא תובע את עלבונם של החיים . אותה ״אישיות רוחנית גדולה, מעניינת, טראגית וכנה״ בפי קורצווייל, אחראית ל״מִפנה הניטשיאני״ – השתחררות האדם המודרני מ״כבלי השעבוד של המוסר היהודי-נוצרי״ . הנצרות, דת העבדים, דיכאה את הגוף והשפילה את החיים למען ערכים רוחניים . מרד הגוף בעריצות האינטלקט – ״הגוף עולה בחוכמתו על הרוח״ – מבטא...
אל הספר