פרנץ רוזנצווייג : זרתוסטרא מול הר סיני [ 139 ] רוצים לראות את ההיסטוריה ( מבחינה דתית ) כתמונה או כישות ; אלא אנו מכחישים את מציאות האלהים בתוכה, כדי לחזור ולקומם אותו בתהליך התהוותה . אנו רואים את האלהים בכל אירוע מוסרי, אך לא כמכלול המוגמר, כהיסטוריה – שהרי לשם מה נחוץ לנו אלהים ; אם ההיסטוריה אלוהית היא, כל מעשה, הנשפך אל תוך בית הקיבול הזה, אלוהי ומן הסתם אם כן מוצדק . לא ; כל מעשה נהפך לחטא, משהוא נכנס להיסטוריה ( עושה המעשה לא רצה שיקרה מה שקרה ) ומשום כך צריך שהאל יגאל את האדם, לא על ידי ההיסטוריה, אלא בפועל ממש ולא נותר אפוא דבר אחר – אלא ״אלוהים בתוך הדת״ . בעיני הגל היתה ההיסטוריה אלוהית ״צידוק האל״ ; מעשה – כטרום- היסטורי, מוסרי, סובייקטיבי – הוא ממילא לא-אלוהי, ״תאווה״, ״אינדיבידואום״, ״כוונה טובה״, ״אביר המוסר״ . לנו הדת היא ״צידוק האל היחיד האמיתי״ . המאבק נגד ההיסטוריה, לפי רוח המאה הי״ט, הוא בעינינו משום כך, בעת ובעונה אחת, גם המאבק למען הדת לפי רוח 1 המאה העשרים . רוזנצווייג מבקר בצורה חריפה את עמדתו של הגל, על שהאלוהים נעשה אצלו מיותר לגמרי ועל כך שההיסטוריה ( האנושית...
אל הספר