ארנדט וטרבור־רופר

278 הכבשן והכור במאמרים שכתב בעיתון סנדיי טיימס במהלך המשפט קבע טרבור-רופר, בלי שכיוון לכך, כמה מוסכמות שהתקבעו בשיח ההיסטורי הנוגע למשפט . החשובה שבהן היא טענתו כי לכידת אייכמן והבאתו למשפט היו מבצעו האישי של בן גוריון . כפי שכתב יומיים לפני תחילת המשפט, "מר בן גוריון, הוא, והוא לבדו, הורה ושלט בתהליך כולו : המשפט הסבלני והארוך, תפיסתו הנועזת בארץ רחוקה, החטיפה המבריקה והסודית דרך חצי הגלובוס . מעשהו היה אישי ופרטי כל כך עד שכל יתר הממשל הישראלי הופתע לחלוטין ממעשה זה" . . . "אפילו שרי הקבינט לא ידעו דבר על הלכידה עד שהגיע השבוי בבטחה לישראל" . 157 טרבור-רופר לא היה כנראה מודע לכך כי שר המשפטים רוזן ושרת החוץ מאיר כמו היועץ המשפטי לממשלה חיים כהן ( שלא לדבר על ראש המוסד, איסר הראל ) היו בסוד העניין מתחילת החיפושים אחרי אייכמן, לכן לא יכלו להיות מופתעים . טרבור-רופר היה שבוי בדמות שיצר עבור בן גוריון כמנהיג כמעט מיתולוגי, "יהושע החדש המוביל את עמו לארץ הבחירה, מנהיגם של הישראלים החדשים שאותם הביא לארץ המובטחת" . 158 הוא הבהיר כי בחטיפת אייכמן והעמדתו לדין נטל בן גוריון סיכון עצום, והזכ...  אל הספר