החזרה בהקשרה החלוצי ב'אפרים חוזר לאספסת'

236 לנוכח ערב סתיו מחריש במישור ההיסטורי, ביטוי של התנועה הזאת הוא היכולת להמשיך את התשוקה הציונית גם לאחר שזו הגשימה את שאיפתה הפוליטית . תנועה זו אופיינית לדור שנולד או התחנך בארץ, ויש לה ביטוי פוליטי . אך מכיוון שנקודת המבט של הדיון בספר זה היא שאיפתה הסמיוטית של התנועה הציונית להעניק להיבטים הלאומיים מסומן ממשי, אני מבקש להוסיף לדיון בתשוקה הפוליטית גם את התשוקה לייצג, לגעת במסומן . תשוקה זו מובילה את המספר היזהרי להימלט מן הייצוג השגור אל הדבר עצמו . התנועה היזהרית, שתוארה לעיל כתנועה אל האין- סופי המתגלה במושא התיאור, התגלתה ב'סיפור שלא התחיל' כתנועה התאבדותית, עקדתית, שיש בה בריחה אל מעבר למציאות הסטטית, אל מעבר לחיים . תנועת החזרה צריכה אפוא להתבטא כפניה מחודשת אל מושא התשוקה, מתוך מודעות לקונטינגנטיות שלו ומתוך מודעות לכך שהוא איננו אלא ביטוי לתשוקה אין- סופית . החזרה מופיעה ביצירתו של יזהר מראשיתה, מן התנועה התמטית שבמרכזו של הסיפור הראשון, 'אפרים חוזר לאספסת' . סיפור זה נבדל מסיפוריו האחרים של יזהר בזהות גיבורו – אפרים איננו 'צבר' שנולד או התחנך בארץ אלא חלוץ . אך גם בסיפור ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב