פרק ג : 'אין לזה סך הכל' 127 המסמנים ממסומניהם' . שקיפותה של השפה מועמת, והיא מציגה את עצמה לראווה ומסתירה את מה שעליו היא מדברת . דוגמה נוספת ללשון המפנה את תשומת הלב לעצמה היא ריבויים של תחדישי הלשון ( נאולוגיזמים ) שיזהר המציא . מקורן של מרבית 'המילים הקשות' בטקסט שלפנינו הוא בלשון המשנה, כמה מהן אינן מוכרות לקורא הממוצע, ואף אינן מופיעות במילון, אך גם אם הן אינן מופיעות בלשון ימינו הקורא מסוגל לבסוף לפענחן . דוגמה לכך הן מילים המורכבות משורשים מוכרים המולבשים במשקלים תנאיים : 'מלעיסים' ו'מטחינים' . הקורא, שאיננו רגיל למילים אלו, מבין אותן רק לאחר השהיה מסוימת, היוצרת הזרה של פעולת הייצוג והמציגה לראווה את עצם הייצוג ( ואף מדגישה את האירוניה שבתיאור מוגבה של אכילה גסה ) . אפשר לדבר על השהיית הייצוג גם כאשר לא מדובר במילים שאינן מוכרות אלא בסידור המילים מחדש בתוך צירופים כבולים . בשימוש הרגיל בצירופים כבולים אפשר לייחס את הייצוג רק לצירוף בכללותו ולא למילים המרכיבות אותו . יזהר משתמש בביטוי 'מובן מאליו' בשינוי קטן, הוא אינו מתיר את כבליו הסמנטיים של הצירוף, הוא אינו נוקט 'ידוע מאליו'...
אל הספר