פרק ג : 'אין לזה סך הכל' 113 ביותר מבין יצירותיו של יזהר, אפשר לראות את התהליך הזה לא רק מתואר אלא מתרחש בפועל, כשהשפה חדלה להיות שפתו של סובייקט מובחן ומופשט, המייצג באמצעותה את המציאות, והופכת לחלון אל המרכיבים התודעתיים והגופניים הראשוניים של התודעה . הסובייקט מתפרק למרכיביו . בקריאה בקטע מ ימי צקלג אפשר יהיה לראות את ערעור תפקודי ה'אני' והשפה באמצעות ערעור היחסים התחביריים של נושא ונשוא ובאמצעות ערעור המובחנות של הדמות האינדיווידואלית . ערעור הבסיסים הללו איננו הופך את הלשון לחסרת פשר, לתצוגה של אוונגרד אמנותי לשמו . החלשת התפקודים הללו מחזקת דווקא תכונות מימטיות של השפה, ההופכת דומה יותר לדברים שאותם היא מתארת . השפה ב ימי צקלג מייצגת באמצעות המוזיקה שלה, באמצעות האופן שבו היא משקפת תהליכים ראשוניים של גוף ותודעה, ולא רק באמצעים הלשוניים המקובלים . כדי להבין כיצד התופעות הלשוניות שיזהר משתמש בהן משפיעות על מבנה הסובייקט כדאי להשתמש בהבחנה של קריסטבה בין הסובייקט המשתמש בלשון 'סימבולית' של משפטי חיווי לבין לשון 'סמיוטית' המעידה על שאריות של 'אני' קדם- סובייקטיבי וקדם- לשוני שאותו ה...
אל הספר