פרק ב : ייצוג והזדהות ב'הנמלט' 89 הדשן' . המספר שואף לייצג את 'הדברים עצמם', החיים מלאי הסוד, ומנסה לברוח מציפייתו של המאזין, המייצג עלילה רגילה שתכליתה להגיע למה ש'אחר הדברים האלה' . המספר המבוגר מזדהה עם דמות הילד, עם עצמו כפי שהיה בילדותו . בריחתו של הסוס מעוררת אותו להפליג בתיאורים נרקיסיסטיים- מתענגים של המחוזות שאליהם בורח הסוס, בעוד המאזין מבקש ממנו לחזור לעלילת הסיפור, אל 'אחר הדברים האלה' : אבל, אנא, מה היה הסוף ? הסוף ? איזה סוף ? הסוס הזה שברח . הלבן . שכחת ? הסוס ? אהה . כן . הו, כן . כמובן . הוא נתפס . נתפס והוחזר . חשבת שלא ייתפס ? איפה . אצלנו כך בנוי הכל : שייתפס . או מה תארת לך ? אם לא היום, מחר . סוסים ברחנים נתפסים [ שם, עמ' 64 ] . הדיאלוג הזה, לקראת סיומו של הסיפור, אינו מתאר רק את החזרת הסוס לאורווה אלא גם את חזרתו של המספר המזדהה אתו מן הבריחה הלירית אל המחויבות הנרטיבית, אל מה ש'אחר הדברים האלה', אל סוף הסיפור . כמו הסוס, חוזר גם המספר אל התלם הספרותי שאליו הוא מחויב . גם ברובד זה מתקיים אפוא קונפליקט המשקף את הקונפליקט שבסיפור הפנימי : כשם שהילד מזדהה עם הסוס הב...
אל הספר