ר' בנימין והפַּן-שמיות – ימי המנדט הבריטי 165 הפרד בהגותו . אין בדבריו של ר' בנימין משום נטישה של המסורת ההגותית הגרמנית שעל ברכיה צמחה השקפתו הלאומית . גם הלאומיות עצמה איננה פסולה, למרות הכול . ואולם, במצבה הנוכחי של הלאומיות, קבע ר' בנימין, הפך ההומניזם למילה ריקה, והשניים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת . כאמור, הוא לא הסתפק בביקורת על הלאומיות האירופית . המשך המאמר הוקדש למצב 'בפנים' : מחלה מדבקת זו דבקה, לאחרונה, גם בזקן העמים, בכנסת-ישראל . . . גם הוא אוחז חרב מלוטשה, חמוש רובה מבריק, ידיו דבקו למו מקלע וראשו חבוש כובע ישועות . ומוסיפים לחזיון זה עוד לוית-חן, עוד שם כנוי נאה : תחיה . אך אם תחיה יש כאן, הנה גם מיתה יש כאן . הרעל מתחיל מפעפע, עשן כבד עוטף את נפשנו ואין איש רואה ואין איש שם אל לב . אנו שוכחים כי לא ל'הוריש' באנו ולא ל'רשת', כי אם לבנות, להרחיב, להשלים את הבנין . . . מי עוד בינינו אשר יתן לב אל חינוך העם, אל החינוך האנושי – אל טיפוח הנפש והארתה ? 17 התחייה הפיזית שראה ר' בנימין בעיני רוחו למעלה מעשור קודם לכן כללה אמנם 'שרירים חזקים', אך הם נועדו לעבודה ולאחיזה בשלח ולא...
אל הספר