3. תיאטרון פוסט־טוטליטרי: מרחב, אדם וטקסט במחזות המוקדמים / אסף דרעי

174 אסף דרעי מרחב, ליצור ולזקק אדם נטול מרחב . והלוא חטאו הקדמון של היהודי נעוץ בדיוק בהוויתו כיהודי הנודד — טיפוס האדם שאין לו מרחב — וליתר דיוק, בהתכחשותו להיותו כזה, בניסיונו להתמקם במרחב האירופי . הפרויקט הטוטליטרי הנאצי נועד אפוא להשיב את הסדר הקוסמי על כנו : למקם את האדם-ללא-מרחב ( היהודי ) במרחב שאינו מרחב — מחנה הריכוז . ואולי זו משמעות אפשרית לטענתו של אגמבן, כי מחנה הריכוז הוא מקומו של הבלתי ניתן למיקום . ההשערה הזו מקבלת משנה תוקף אם מניחים את הטוטליטריות בהקשר הרעיוני המיידי שלה, של הפילוסופיה הגרמנית של התקופה . במונחים היידגריאניים, הפרויקט הטוטליטרי כיוון בדיוק אל האלמנט המרחבי ( Da, There ) שבפוטנציאל האנושי הבסיסי שביהודי כ- Dasein . אלמנט זה הוא שמבצע את הפונקציה התקשורתית או מכיל את הרגישות האנושית הבסיסית כלפי דברים ובני אדם, זו שיוצרת יחס ( relation ) בין האדם לסביבתו . ניתוק האדם מסביבתו, אם כן, הוא לא פחות 165 ולא יותר מאשר איון אנושיותו, עקירתו מהעולם . ב . סטנלי מובל למרחב המשטרתי עלילת המחזה מסיבת יום ההולדת מתרחשת בפנסיון שכוח אל בעיירת חוף אנגלית, המנוהל על ...  אל הספר
הקיבוץ המאוחד

אוניברסיטת תל-אביב. המכון הישראלי לפואטיקה ולסמיוטיקה ע"ש פורטר