17.4 פרוטוקול מונטריאול — סיפור הצלחה של הסכם סביבתי בינלאומי

נושאים גלובליים 389 לשחרור גזים שפוגעים בשכבת האוזון ושקבוצתם המרכזית נקראת כלורו- פלור-קרבונים ( CFC ) . גזים אלה פותחו לשימוש תעשייתי בשנות השלושים של המאה ה- 20 והיו נפוצים בשימוש כגז קירור במדחסי מקררים ומזגנים, ומאוחר יותר גם במכלי לחץ של תרסיסים למיניהם — דיאודורנטים, חומרי ניקוי ועוד . סמוך לתחילת השימוש בהם לא הייתה כל הבנה של הנזק ארוך הטווח שהם יוצרים ולמעשה, רק לאחר עשרות שנים התברר כי הם לא מתפרקים בקלות וכי הצטברותם בסטרטוספרה גורמת להם להגיב באמצעות מולקולות האוזון ולפרק את שכבתו . בסופו של יום, המחיר שמשלמים כל היצורים על פני כדור הארץ הוא חשיפה מוגברת לקרינת UV שקשורה לגידול בסיכון לסרטן העור ולבעיות ראייה . 2 . 4 . 17 התגובה הבינלאומית לאבחון "החור באוזון" כבר בשנות השבעים של המאה ה- ,20 כשהתבררו השפעותיה המזיקות של הצטברות גזי CFC , החלו מספר מדינות לנקוט צעדים עצמאיים לצמצום השימוש בהם בתעשייה . בשנת 1987 נחתם פרוטוקול מונטריאול שמכתיב צמצום של ייצור וצריכה שלהם עד שנת 2000 ומאופיין בהפרדה בין מדינות מפותחות, שהתחייבו במסגרתו לצמצם את השימוש בגזים לאלתר, לבין מדינות ...  אל הספר
פרדס הוצאה לאור בע"מ