222 חלק רביעי עלות . פגשנו בגישה זו כבר בפרק 5 שדן בניתוח עלות-תועלת, היינו ניתן לחשוב על מדיניות של מזעור עלויות — CE — גם אם המטרה אינה זו היעילה . לדוגמה, נניח כי המטרה היא ניקוי מפרץ חיפה ממחצית רמת הזיהום הנוכחית בו . גם אם נניח בצד את השאלה אם % 50 היא אכן רמת ההפחתה היעילה עדיין נוכל לתהות כיצד ניתן להגיע לרמת ההפחתה הזאת בצורה היעילה ביותר ( הזולה ביותר ) . כלל CE-ה פשוט וברור . כדי להשיג מטרה נתונה במינימום עלות, יש צורך בקיומו של התנאי הבא : עלות הפחתת הזיהום השולית אמורה להיות שווה מכל מקורות הזיהום . ההיגיון שמאחורי הכלל הוא זה : נניח שקיימים שני מקורות זיהום — עלות ההפחתה השולית בראשון שבהם היא 60 שקלים ואילו בשני ,100 ואין הבדל בהשפעה של פליטה בין מקורות אלו ( נמצאים במיקום דומה ) . אם אנו מחליטים להעביר יחידת הפחתה נוספת למקור הראשון ( כלומר יחידת זיהום אחת פחות ) ובתמורה מתירים למשנהו להפחית יחידת זיהום אחת ( או לזהם יחידה אחת יותר ) הרי ש- 40 שקלים נחסכים ובה בעת המטרה נשמרת, זאת היות שסך כל יחידות ההפחתה אינן משתנות . הנקודה מובהרת באיור הבא . עלות שולית MC 200 MCB = ...
אל הספר