פרק ה: "החנינה"

פרש כפר קאסם 207 אלתרמן סבור כי בחנינה לנידוני כפר קאסם “אורבת סכנה של סילוף-משמעות עקרוני", 532 וסכנה זו היא שמניעה אותו להביע דעתו בעניין . הסכנה נובעת בראש ובראשונה מהנטייה החזקה לראות את החנינה כ תיקון מעוות , 533 הווה 532 שם, בעמ' 364 . 533 ברשימתו ( שם ) , מזכיר אלתרמן את הדיווח בעיתונים על מאמצים והשתדלויות רצופים מצד אישי ציבור "להשיג" לנידונים את החנינה ; החנינה התקבלה בציבור "כמין הרגשת רווחה ופורקן" ; רבים מתייחסים אל המורשעים "בסלחנות ובהבנה" . אלתרמן מתנחם בכך שלהשתדלויות לא היה אופי של תנועה ציבורית, וכי רבים בכל זאת קיבלו את ההקלה בעונש "מתוך רגש מועקה ורתיעה" . אכן, לא אחת יצא אלתרמן נגד עמדותיה של דעת הקהל ה"ביטחוניסטית", בהדגישו כי שאיפת המשפט היא לצדק ולאו דווקא לפופולריות . בדומה לכך כתב המשורר עם פתיחת המושב הראשון של הכנסת ( ט"ו בשבט תש"ט ) , כי עיני המחוקק צריכות להיות נשואות "לַיֹּשֶׁר וּלְדִין-הַצַּדִּיק, אֲבָל לֹא לִתְשׁוּאוֹת הַיָּצִיעַ ! " — "עִם כנסת ראשונה" הטור השביעי א 403 , 406 ( 1949 . 2 . 18 ) . בהשקפה כוללת יש להעיר כי ברבים מהמקרים שבהם הועמדו לדין ...  אל הספר