צלל וא צ 157 המשורר אינו נוקב בשמה של “העיר הכבושה" . בבית השני מדובר על נפגע אחד בלבד, ואולם, בהמשך הטור נרמז שאין זה מקרה יחיד . 397 בבית השלישי בא המִפנה והמעבר מהמקרה המסוים אל התופעה החמורה ומשמעותה ההרסנית . מפנה זה בא בדרך הצינית שנוקט המשורר — המתנצלת כביכול — האופיינית מאוד לאלתרמן בטור השביעי, לאמור : אין מדובר כאן אלא באחד “מִקְּרָבוֹת-הַחֵרוּת", ואנחנו מצויים הלוא בעיצומם של קרבות “עַזִּים" . ובכלל, מלחמת העצמאות הקשה כל כך מצדיקה לבטח ביטוי בסיפור ובשיר ; במסגרת הזאת אפשר, בקושי אמנם, לתת ביטוי ספרותי גם לאותו “קרב" : “טוֹב ! יוּשַׁר לָהּ, אִם-כֵּן, גַּם עַל זֹאת ! " 398 שמו של הטור, “על זאת", צירוף סתמי משהו, בא לו משתי המילים המסיימות את הבית השלישי . מכאן ואילך עוטה הטור ארשת חומרה ורצינות, זעף ואזהרה : וְיוּשַׁר לָהּ אִם-כֵּן עַל “מִקְרִים עֲדִינִים" אֲשֶׁר שְׁמָם, בְּמִקְרֶה, רְצִיחָה . וְיוּשַׁר עַל שִׂיחוֹת שֶׁל שׁוֹמְעִים-מְבִינִים, עַל בְּנוֹת-צְחוֹק שֶׁל וִתּוּר וּסְלִיחָה . אַל יֻגַּד “רַק פְּרָטִים הֵם בְּפֶרֶק הַפְּאֵר" . פְּרָט וּכְלָל הֵמָּה צֶמֶד-כַּחֹק, אִ...
אל הספר