פרק א: הקדמת המשורר

מנחם פינקלשטיין 154 מיוחדת לשיר זה, והיא פורסמה בספר השני של הטור השביעי בשנת תשי"ד : בְּעֶצֶם יְמֵי הַקְּרָבוֹת נִתְעוֹרֵר עַל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ שַׂר-הַבִּטָּחוֹן וְהוֹסִיף לַנֶּאֱמָר כָּאן אֶת תֹּקֶף סַמְ- כוּתוֹ הַמְפֹרֶשֶׁת . מַעֲשֵׂהוּ זֶה, שֶׁאֵינוֹ מִן הַשְּׁכִיחִים בְּפָרָשׁוֹת מִלְחָמָה, שָׁוֶה כָּל שִׁיר שֶׁהוּא, הֵן מִצַּד הַתַּכְלִית וְהֵן מִצַּד הַמּוֹפֵת וְהַכֹּחַ הַפְּנִימִי . כוונת המשורר היא להוראה שנתן דוד בן-גוריון, להדפיס את הטור "על זאת" בעשרות אלפי עותקים ולהפיצו בקרב כל חיילי צה"ל . על כוונתו זו כתב בן-גוריון לאלתרמן ביום א', 1948 . 11 . ,21 יומיים לאחר פרסום הטור ב דבר , וכך אכן נעשה . מכתבו של בן-גוריון הוא מסמך מרגש ורב משמעות, וזה לשונו : אלתרמן היקר — יישר כוחך — על התוקף המוסרי ועוז הבטוי של טורך האחרון ב"דבר" . עוד חי בלבי טור אחד שכתבת בעניין זה, — אולם הפעם במיוחד היית לפה — פה טהור ונאמן — למצפון האנושי, שאם לא יפעל ויפעם בלבנו בימים כ א ל ה — הרי לא נהיה ראויים לגדולות ולנצורות שניתנו לנו עד כה . אני מבקש רשותך להדפיס טור זה — אין טור משוריין בציוד ...  אל הספר