מלחמ הלשמאו 121 העברית . כך, אליהו הנביא מברך "אֶת הַכֹּחַהַקָּם לָאֻמָּה, / שֶׁעִם חַג רֵא שִׁי תָהּ / בַּשֵּׁנִי ת הִיא נוֹלֶדֶת" . 297 גם מעמד זה הוא יחיד במינו ; אליהו הנביא יודע : "לֹא יִשְׁכַּח יִשְׂרָאֵל / אֶת הַסֵּדֶר הַזֶּה / הֶעָטוּר כּוֹבְעֵי גֶרֶב" . 298 297 "לילו של אליהו הנביא", לעיל ה"ש 296 , בעמ' 138 . ולפני כן : "וְהַסָּב שֶׁהִזְקִין עִם זִקְנַת הָאֻמָּה / יִמָּצֵא כְעוֹמֵד עַל עַרְשָׂהּזֶה-הַלָּיִל" ( עמ' 137 ) . והשוו ל עיר היונה , לעיל ה"ש 22 , בעמ' 88 : "בְּעוֹד רֹאשׁ נְעָרִים בַּלֵּילוֹת הוֹפֵךְ שָׂב / וְשֵׂיבַת הָאֻמָּה מַשְׁחִירָה בִּן-עֶרֶב" . 298 "לילו של אליהו הנביא", שם, בעמ' 138 . כדרכו פעמים רבות, משתמש אלתרמן בשיר זה בשנינות לשונית הכורכת עבר ועתיד . אליהו הנביא לוחש כי אינו מבחין בין מֵם-מֵם לבין מֵם-כָּף ( ראשי תיבות של מפקד מחלקה ומפקד כיתה ) — "אֲבָל צוּר יִשְׂרָאֵל, הַמֵּם-אָב לְבָנָיו, / יְבָרֵךְאֶת חַגְּכֶם עֲלֵי לֶחֶם הָעֹנִי" . החידוד מופיע גם בבית המסיים, בעמ' 139 ( ואף זאת, לא אחת בשירי הטור השביעי ) . אליהו הנביא יוצא "אֶל מֵעֵבֶר לַוָּדִי", ו...
אל הספר