התנגשות בין שיקול דעת אנושי ובין שיקול דעת שמיימי

התנגשות בין שיקול דעת אנושי ובין שיקול דעת שמיימי 257 ההסתמכות על דבר נבואה לפי גישת הרמב״ם על הפסוק האחרון שבספר ויקרא ( כז, לד ) : ״אלה המצות אשר צוה ה׳ את משה אל בני ישראל בהר סיני״, נאמר בספרא ( ויקרא יג, ז ) : ״אלה המצות — אין נביא רשאי לחדש עוד דבר מעתה״ . כן נקבע בתלמוד שהלכה שנשכחה יש להיזכר בה בעיון על פי שיקול דעת אנושי ולא על פי רוח הקודש . 3 מדוע שוללים מכוחות על- אנושיים להכריע את ההלכה ונותנים עדיפות לשיקול דעת אנושי דווקא . על כך משיב הרמב״ם : ולא הרשנו הקדוש ברוך הוא ללמוד מן הנביאים אלא מן החכמים, אנשי הסברות והדעות . לא אמר ובאת את הנביא אשר יהיה בימים ההם אלא ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט ( דברים יז, יט ) , 4 וכבר הפליגו החכמים לדבר בענין זה מאד והוא האמת . לפי הרמב״ם, יש כאן ציווי מהתורה לפיו, כאשר אדם רוצה לדעת את התשובה ההלכתית, עליו לפנות למורה הוראה . ההוכחה שמביא לכך הרמב״ם היא שהתורה הדגישה : ״ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט״ מבלי להזכיר את הנביא . בהקדמתו למשנה תורה מקצה הרמב״ם מקום מכובד לנביאים ולבתי דיניהם כקובעי מסורת הקבלה בהלכה, אולם הוא מדגיש שבתחום זה...  אל הספר