על המנהג להניח פתיתי חמץ לפני בדיקת חמץ

על המנהג להניח פתיתי חמץ לפני בדיקת חמץ 221 מציע להסבירו באמצעות טעם טנטטיבי, בדרך ה׳שמא׳ . דעה זו חוזרת בשם מהרי״ל אצל תלמידו, מה״ר יעקב וייל, מי שהיה מגדולי אשכנז ורבה של ארפורט ( Erfurt ) במחצית הראשונה של המאה החמש-עשרה, בתשובה שלו ( סי׳ קצג ) . אמנם, אצל תלמיד אחר של מהרי״ל, ר׳ זלמן משוטיגווערא [ = סנט גור . St Goar ] , מוצאים אנו דיון נרחב יותר והשתלשלות מעניינת . להלן דברי מהרי״ל : חמץ שמצא בבדיקה ישמור עד למחר לבערו ולא יבער בלילה כאחד מן הגאונים במרדכי, משום שצריך לבטלו שנית למחר בשעת הביעור . ומהאי טעמא אמר מהר״י סג״ל דנראה לו טעמא דמניחין פירורי חמץ לפני הבודק ביש ארצות . וראיה קצת מדפריך בגמרא בפשיטות לבטליה בשית דזמן ביעור הוא אלמא קים ליה דיש ודאי ביעור . ומהאי טעמא נראה לשרוף הכלי לכל הפחות כדי לזכר ביעור, אם לא מצא שום חמץ בבדיקה . ואמר מהר״י סג״ל המניחין חמץ לפני הבודק יניח דוקא נוקשה שלא יפרר . ובמקום משומר בפני תינוקות ועכברים . שוב דרש דאין צריכין להניח חמץ לפני הבודק, דגם אם לא מצא בבדיקה מאומה לא הוי ברכה לבטלה דהברכה קאי נמי על הביטול שמבטלין מיד בתר הבדיקה . 5 א...  אל הספר