״הנרות הללו״: מנהג שנשתכח, חודש ועוצב ברוחו של קטע מהגדת הפסח

184 חננאל מאק בחשיבותה בתחומים מגוונים של ההלכה הקדומה והמנהג ושל הכתיבה והקריאה בציבור בכתבי הקודש . ככל הידוע נערכה המסכת בארץ ישראל בתקופת הגאונים, סביב המאה השמינית, וכמו חיבורים ארץ ישראליים אחרים הייתה היא מוכרת בייחוד באשכנז ואף השפיעה הרבה על מנהגיה . מהנאמר שם ( פרק כ׳, הלכה ו׳ ) עולה כי אמירת הנרות הללו הייתה משולבת בברכות נר חנוכה, בשינויים לא מבוטלים של לשון וסדר בהשוואה לנהוג בימינו . וכך נאמר במסכת סופרים : וכיצד מברכין ? ביום הראשון המדליק מברך שלוש… ברוך אתה… להדליק נר של חנוכה ואומר הנרות הללו… [ = הנוסח המוכר ] , ברוך אתה… שהחינו, ברוך אתה… שעשה נסים לאבותינו . שלא כנהוג בימינו משולבת אפוא אמירת הנרות הללו בין הברכות, ובסדר הברכות קודמת ״שהחיינו״ של היום הראשון ל״שעשה נסים״ . כאמור נעלמת אמירת ״הנרות הללו״ מן המקורות הכתובים ומן המציאות הנהוגה למשך דורות רבים . היא שבה ועולה באשכנז, במחצית השנייה של המאה הי״ג בבית מדרשו ( ומן הסתם גם בביתו הפרטי ) של מהר״ם מרוטנבורג . גדולי תלמידיו של מהר״ם : ר׳ אשר בן יחיאל — הרא״ש, ר׳ מאיר הכהן בעל הגהות מימוניות, ר׳ מרדכי בן הלל הכ...  אל הספר