צדקה ותפילה בבית הכנסת האשכנזי: ה״יזכור״ בימי הביניים

164 יהודא גלינסקי מפרישים לגבאֵי הקהילה סכום כסף או שווה כסף לצורכי מצווה, כלומר לצדקה ועוד . בהרבה מן המקורות מדובר בתרומה כשהנפטר היה על ערש דווי . מכמה מקורות עולה שהנפטרים היו מפרסמים דעתם טרם מותם לקרוביהם ולחבריהם על סוג התרומה שיש לתת מתוך נכסיהם לאחר מותם . 2 במקרה שלא היה באפשרותו של הנפטר להכין עצמו לפני פטירתו מסיבה כלשהי כמו מוות בטרם עת או מחוסר אמצעים כספיים, התגייסו עבורו קרובי משפחתו ואף חבריו הקרובים לאחר מותו ותרמו עבורו . 3 ומה קיבל הנפטר ב״תמורה״ לתרומתו ? בראש ובראשונה הנדבה עצמה, נתינת הצדקה, הקנתה לו זכויות . ניסח זאת יפה ר׳ יצחק אור זרוע בספרו : ״כי היכי דתהוי לי׳ כפרה והלך צדקתו לפניו״ . 4 כלומר, התרומה שימשה כפרה על חטאים שעשה 2 . ראו לדוגמה ארבעה מקורות אלו : א . ״אלופינו הר׳ יעקב ושאר קהל לינפ״ורק ששאלת על מרת מימונא שהיתה [ מוטלת ] על ערש דוי וצותה מחמת מיתה להוסיף על צלוחית שמן הדולק בבית הכנסת שנתנה כבר לזכר נשמת בתה להיות דולק בשעת התפלה ואמרה שלאחר מותה יש לעשות כל כך שתהא דולקת בוקר וערב שלא תכבה וגם צותה״ ( שו״ת מהר״ם מרוטנברג חלק ד [ דפוס פראג ] סימן...  אל הספר