״אם הטיבות הרבה״: עיון אחד במסכת דרך ארץ זוטא

98 אהרן עמית היא תוספת, מה גם שאין לה קשר ישיר לדברי רבי יהודה בן תימא . 2 לתוספת זו מבנה כיאסטי, כפי שהדגשנו בהצעת הדברים . 3 מבנה זה משמש כדי להדגיש את שני המצבים המופיעים במרכז המימרא : המצב בו אדם עושה טובה לאחר והמצב בו אדם מקבל טובה מאחר . ברקע הפיסקה ״ואם עשית לחברך טובה הרבה״ עומדת הנטיה האנושית הנפוצה לחשוב שהטובה שעשיתי לאחר היא ״הרבה״, ולמעט בחשיבות הטובה הנעשית לך ולראות בה ״קימעא״ : ״ואם עשה לך חברך טובה קימעא״ . אף על פי שהפיסקה מבחינה בין הטובה הגדולה שעשית לזולת לבין הטובה הקטנה שהוא עשה לך, אין זה אלא משום שכך הדברים נראים בעינינו . למעשה, בשני המצבים מעודדת הפיסקה את האדם להעריך כראוי את מה שקיבל ואת מה נתן . מצד אחד אם מדובר בנתינה, עלי להמעיט בחשיבות המתנה שנתתי בניגוד לנטייתי הטבעית, ואם מדובר בקבלה, עלי לראות במה שקיבלתי דבר גדול וחשוב, אף אם הוא נראה לי קטן, כדי לפתח מידה של הכרת הטוב . מצאנו ניסוח דומה לפיסקה זו במסכת דא״ז ב : יא ( מהד׳ שפרבר, עמ׳ 25 – 26 ) : אם הטיבות הרבה, יהי בעיניך מעט, ואמר ׳לא משלי הטיבותי אלא ממה שהטיבו לי׳ . אם הטיבוך מעט, יהי בעיניך הרב...  אל הספר