שאלת המהימנות ההיסטורית של מימרות האמוראים בתלמוד הבבלי 73 לגרור שיבושים במסירה ( בתוכנן או בייחוסן לבעליהן ) , סתירות ואי-התאמות בין מימרות מקבילות בשם אותו אמורא בתלמודים, או ההשוואה לסיפורי האגדה על מעשי חכמים בבבלי . טענת הייחוס הפסוידו-אפיגרפי עשויה, לכאורה, להחריף את הקשיים העומדים בפני ההיסטוריון המבקש לדלות מידע היסטורי מן הבבלי, שכן שמות החכמים הנזכרים בסוגיות מהווים כלי חשוב לתיארוך הידיעות ההיסטוריות או מסורות ההלכה . לפי שיטה זו, לאור מידת החופש והיצירתיות שנטלו לעצמם העורכים האחרונים בבבלי, יש לייחס את המידע לזמנם של העורכים, והוא משקף את עולמם ותרבותם ולא של האמוראים ( או התנאים ) אליהם יוחסו המימרות . בשנים האחרונות נעשו ניסיונות לפתח כלים מחקריים במגמה לעמוד, מחד גיסא, על מעמדו של הבבלי כמקור היסטורי, ומאידך גיסא, לנקוט את מידת הזהירות הראויה בכל הקשור לדליית מידע כזה . מחקרים אלה התמקדו בעדויות הספרותיות המצביעות על חלוקה שכבתית-ספרותית, התפתחות הדיאלקטיקה של האמוראים מן הדור הראשון ועד לדור החמישי – שישי, הטרמינולוגיה התלמודית והתפתחותה, יחסי ההיררכיה והכפיפות בין האמ...
אל הספר