תמר אשת יהודה

תמר אשת יהודה 47 אותו״ ( י ) . החזרה הכמעט מדוייקת על נוסחת ה״רע בעיני ה׳״ יחד עם עונש המוות, מבהירים את חפותה של תמר . פירוט הכתובים ביחס לבעליה של תמר ולסיבות מותם אומר שלתמר אין יד במותם, ושהיא נפלה קרבן לנישואים עם אנשים רעים . יהודה טועה בפענוח האסונות, והוא מאשים את תמר במות בניו . הוא רואה אותה כ״אישה קטלנית״, 4 ואף שהוא מצווה עליה לחכות בבית אביה עד שיגדל בנו הצעיר שלה, מגלה הכתוב כי באמת הוא מתכוון לדחותה לגמרי : ״כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו״ ( יא ) . תמר מקבלת את דברי יהודה ומצפה לשלה . אך ככל שהזמן חולף, היא נוכחת לדעת כי רומתה . עתה היא מחליטה לפעול בצורה נועזת ולא מקובלת . היא נחושה ללדת בן למשפחת יהודה, 5 והיא יוזמת תכנית פעולה שמטרתה גם ללדת את הבן הממשיך, וגם לקבל את הכרת יהודה בבן זה . תמר מתחפשת לזונה, יושבת על אם הדרך, מפתה את יהודה לבוא אליה תמורת ערבון של חותמת, פתילים ומטה, ולבסוף הרה לו . כאשר נודע ליהודה שכלתו הרה לזנונים, הוא מכריז ללא היסוס : ״הוציאוה ותשרף״ ( כד ) . ככל שנמשך הסיפור, כן מתגברת הנימה האוהדת, המציגה את תמר הן כקרבן של שני בעליה, הן כקרבן הטעות ...  אל הספר