12 יונה בר מעוז על כרחנו, עלינו לבחון האם מבינים אנחנו נכונה מה היא אהבה במושגים של התנ״ך, או לפחות של ספר בראשית . ואכן ההיקרות הראשונה של הפועל אהב בסיפור אהבת יצחק לרבקה אינה מתארת פעולה של רגש ספונטני בלתי מבוקר, אלא פעולה שנעשית לאחר בדיקה ובירור האם האדם הנאהב ראוי לאהבה . וַיְבִאֶהָיִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹוַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹלְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָוַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ ( בראשית כד, סז ) . הפסוק מתאר איך יצחק מכניס לאוהל אמו מישהי, אנונימית בשלב זה מבחינתו, אחר כך הוא מכיר אותה כרבקה ונושא אותה לאישה, ורק לאחר שלב הקשר הגופני נאמר שיצחק אוהב את רבקה, ואהבה זאת היא שמנחמת אותו על מות אמו . המדרש ( בר״ר פ, ס ) מסביר מה היה ברבקה שניחם את יצחק על מות שרה אמו, ומדגים את טיעוננו, שהאהבה שרחש יצחק לרבקה לא הייתה התפרצות רגש שיטחית, אלא פרי התקשרות מעמיקה בשל התאמה והסכמה בערכי יסוד של בית ומשפחה : כל ימים שהייתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, וכיוון שמתה פסק אותו ענן, וכיוון שבאת רבקה חזר אותו ענן . כל ימים שהייתה שרה קיימת הייתה ברכה משולחת בעיסה...
אל הספר