הפסידו - דיאלוג של יוחנן אלימנו 185 הדיאלוג לאמצעי פדגוגי המתאים ביותר ל'חילוץ הידע' ולהעלאתו אל המודע . סוקרטס אינו מורה המוסר לבן- שיחו מידע כלשהו, אלא מסייע בגילוי הידע האצור בתלמיד בכוח, ומנחה אותו בהוצאתו אל הפועל . לא ייפלא על כן שסוקרטס ואפלטון רואים עצמם כמיילדים ולא 25 כמורים . אפלטון מעלה על הכתב את הדיאלוג הסוקרטי ומציב אותו כז'אנר שתואם את השיח הפילוסופי, וכך נעשה ה'דיאלוג האפלטוני' למושג שאופיין במתודת הדיון ובטקטיקה 26 אולם אפשר לאפיין את הדיאלוג האפלטוני גם כ'תבנית אנושית' . שנוקט מוביל השיח . שלא כמו במבנה הדיאלוג הקדום, שבו שותפו רכיבים טרנסצנדנטליים, רכיבי הדיאלוג האפלטוני הם אימננטיים- אנושיים, לפי שהוא מושתת על ההכרה בקיום ידע אנושי בכוח ונתמך ביכולת האנושית להוציאו אל הפועל . אפשר להבחין בשלושה רכיבים בתבנית השיח הדיאלוגי : שניים פעילים, המנהלים שיחה שמופנית ומתפתחת לכיוונו של השלישי, הסביל – הנוכח / נפקד, הקהל הצופה – במחזה, או המעיין – בטקסט . השיח משקף מצד אחד תופעות אנושיות וטבעיות : כמו סקרנות, תהיות, טעויות וכיו"ב, ומצד אחר מבטא את רעיון חשיפת הידע המצוי בכוח...
אל הספר