הקול נשאר במשפחה הערות על הפואטיקה של מירון ח. איזקסון

[ 128 ] רן יגיל יחיד בהוויית האדם ואין הוא מקרי . יש לו בורא והוא שונה . הָא בהָא תַּלְיָא . לפנינו בריחה מן המִינוחים הרליגיוזיים, מן האלוזיות המובהקות הקיימות בשירה השואבת מן המקורות . אין שימוש בשם ולא הזכרת מלכות, אך למרות לשונו היומיומית זהו שיר סוּפּר-דתי, סוּפּר-מאמין . מירון ח . איזקסון שייך לגל של משוררים אמוניים-דתיים שפרץ אל קריית הספר שלנו בשנות ה- 80 של המאה הקודמת . אם עד אז הייתה השירה המודרנית החופשית נחלתם של החילונים בלבד, ובראשם נתן זך הסקפטי והאירוני, הרי שבשנות ה- 80 נבקעת אט-אט החומה, ותלמידיהם של הרבנים קוק — האב והבן — חודרים אל עולם השירה ביתר שׂאת, ובהדרגה תופסים בה מקום מרכזי . הדת אינה עוד אורנמנט תרבותי בשירה הישראלית, עניין להשתעשע בו ; היא נכנסת אל תוך היכל השירה עם משוררים כאדמיאל קוסמן, חוה פנחס-כהן וכתב-העת שלה דימוי , אסתר אטינגר, יונדב קפלון, יוסף עוזר . מאוחר יותר, בשנות ה- 90 המאוחרות של המאה הקודמת, כתב-העת משיב הרוח בעריכתו של אליעז כהן, על שלל משורריו . לשמאל החילוני אין כבר קושאן על הספרות בכלל ועל השירה בפרט . שערי הקנון נסגרו בסוף שנות ה- ,60...  אל הספר