[ 107 ] על "קדנצות פלאגאליות" המיומן לזיהוי המניפולציה שעבר המוטיב או הנושא במהלך היצירה : שינויי סולם, שינויי תזמור, העברה בין כלים באנסמבל או בתזמורת, הרחבת המוטיב או צמצומו, מניפולציות של משכי צלילים או שינוי של גובה הצליל תוך שמירה על תבנית ריתמית מזוהה . דרכי פיתוח רבות שימשו מלחינים לכל אורך ההיסטוריה בבואם לעצב רצפים מוזיקליים צורניים : הפוליפוניה של באך, הסימפוניות והסונטות לפסנתר של היידן ומוצרט, המוזיקה המהפכנית של בטהובן שצמצם את הנושא המזוהה שלו בסימפוניה החמישית לתבנית “גרעינית ביותר", המוזיקה של ברהמס שהרחיב את הצורות המוסיקליות והעניק להם אינספור רבדים של גווני צליל, ומלחיני סוף המאה ה- 19 והמאה ה- 20 : ליסט, ברטוק, שנברג, ליגטי, פרטוש, היידו — כולם השתמשו במרכיב המוטיבי המזוהה . הכיווניות המוזיקלית שהזכרנו לעיל, עניינה במשיכה בין צלילים ובין צירופי צלילים באופן שבו קיימת תחושה של הכרחיות, של משיכה שהיא ורק היא יכולה להתקיים, בכך שיש רק צליל "נכון" מסוים שיכול להופיע אחרי הצליל שלפניו . במוסיקה הגרגוריאנית התפתח המונח דוקטוס מודאליס, כלומר הנתיב המלודי ההכרחי שהסולם או ה...
אל הספר