[ 47 ] חיפוש החיבור היחסים בין חלקי ההיגדים אינם פיגוראטיביים ; הם כמו-לוגיים, אבל הם מותירים אותנו ללא ה"סיפוק" שמסבים לנו הקשרים הסיבתיים- הלוגיים שמחברים סיבה לתוצאה . הם אינם נעדרי "תוכן" . במובאה הראשונה נשאלה השאלה אם האדם או מה שמקיף את האדם — בית, אדמה, צמחייה וכו' — הם הקובעים את ההבדל בין עיקר לטפל . בשנייה משבחת אישה את פני הגבר שאליו מופנים דבריה, שהשתנו והתבגרו, אך היא קובעת שאהבתה אליו מבוססת דווקא על "העצמות הקיימות", היינו, על הקבוע שמתחת למשתנה . אולם, ככל שניתן לסמן כאן תוכן או משמעות, הניסוח שניתן לתוכן זה לעולם מותיר בתוכו משהו מעין חידה לא פתורה . כך הדבר במיטב השירים שבכל הקבצים שפרסם, לרבות המאוחרים, שבהם אמורה הייתה שירתו "להתרכך", כלומר, להקהות את החוד האַ-לוגי של אמירתו . נשאלת, כמובן השאלה מהו הערך — הערך ההגותי והערך הפיוטי — של הא-לוגיות הזו . התשובה לדעתי היא שהאמירה הא-לוגית, או זו שעומדת על סִפו של ההיגיון אבל אינה חוצה אותו, פותחת דרך ייחודית לגילויו של עולם פנימי סוער, גועש, רחוק מאוד מסדר ומהרמוניה, המקבל ראשית משמעות, רמז של יישוב סתירותיו, דווקא מפנ...
אל הספר