דברות בורשים | 203 סביב משנה זו נחלקו הראשונים, והמחלוקת מובאת בהגהות מיימוניות בהלכות תלמוד תורה ( פ"ג הי"א, ס"ק ב ; ועיין תוספות ישנים יומא פה ע"ב ד"ה תשובה ) : בריש כיצד מברכין ( ברכות לה ע"ב ) : וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ ( דברים י"א, יד ) — נהוג בהן מנהג דרך ארץ . ותנן במסכת אבות : יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ . ופר"ת דדרך ארץ עיקר, כדדייק בפ' החולץ ( יבמות לח ע"ב ) מדקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב, ש"מ יורשי האב עיקר . לדעת רבנו תם, אם כן, העיקר הוא תמיד האיבר השני במשפט מסוג כזה, ובמקרה דנן הכוונה לדרך ארץ, ובתוספות ישנים שם אף נאמר : "דתלמוד תורה טפל לגבי דרך ארץ" . ברור, שאין הכוונה לעיקר וטפל מבחינה ערכית, אלא מבחינת הזמן : העולם בנוי כך שעל האדם לעסוק רוב הזמן בפרנסה ובדרך ארץ . ואכן, רבנו אלחנן שם חולק על ר"ת, ובתוספות ישנים נאמר : "אבל לא היה נראה לה"ר אלחנן לומר כי תורה איננה עיקר" . ברם, כאמור, גם לפי רבנו תם בהחלט ייתכן שמבחינה ערכית הזמן הקצר שבו האדם עוסק בתורה הוא חשוב יותר, שכן "דרך ארץ עיקר" — רק מבחינה מעשית . מחלוקת זאת מובאת במגן אברהם על השו"ע או"ח סי' קנו ס"ק א, ו...
אל הספר