198 | והארץ נתן לבני אדם בהמשך, כותב הראי"ה קוק ( שם, סי' כו - כט ) : כשמרגיש האדם שנהרס הרבה ברוחניות, ידע שהגיע לו התור לבניית בניין חדש, יותר נעלה ונשגב, ויותר קיים ומפואר ממה שהיה בראשונה, ויתחזק ויתאמץ בתיקון מעשיו ודרכיו בסדר הגון, באומץ לבב, בחפץ טהור, בלב מלא עוז ושמחה פנימית, כי טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו . כשמרגיש אדם שהוא עלוב, ריקני, אין לו איל רוחני, ונופל הוא ומתמוטט, ידע שאור גדול מוכן לפניו . וכל הגרעונות, הביטולים, בין המעשיים, בין הרוחניים, בין החיוביים בין השליליים של כל ימי חייו הנם מתייצבים לפניו, וכל עוונותיו מעידים עליו, והרי הוא תוהה, מתחרט מתוך מכאובים רבים, והוא מתרומם ושב, יוצא מעומק התהום אל גבעת הרום, מטומאה לטהרה, מאפלה לאור גדול . . . בעת אשר ירגיש האדם נפילה, מפני חולשת הרוח המעדה מוסרית, ישים אל לבו שממעמקי התהומים הוא צריך לדלות מרגליות יקרות, וישוב ויעלה, ויחדש כוחו בגבורה ושלוה, לאור עולם, עוד ביתר שאת מימי קדם . נפילות רוחניות אינן נובעות רק מחולשה, אלא הן חלק מההוויה הרוחנית של אדם שיש לו שאיפות רוחניות, ול...
אל הספר