וּאִנֲי — תִהֲאַה | 127 "דעו לפני מי אתם עומדים", ואז, מתוך אותה 'ידיעה', תהיה התפילה טבעית . "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכונו את לבם למקום" ( ברכות פ"ה מ"א ) . לא כדי שיצטרכו לכוון עוד, אלא שמתוך ידיעתם לפני מי הם עומדים — ממילא יכוונו לבם . וכך אומר הרמב"ם בהלכות תפילה ( פ"ד הט"ז ) : "כיצד היא הכוונה ? שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה" . לא ניתן להשליך את המחשבות הזרות בדרך אקראי, כלאחר יד . העצה היא אחת : 'עמידה' לפני הקדוש ברוך הוא . את עצתם של אותם "חסידים ראשונים" אנו מקיימים כיום באמירת 'פסוקי דזמרה' . הרמב"ם כותב, שתפילת הציבור מתחילה רק ב'ברכו' ( הלכות תפילה פ"ט ה"א ) : "סדר תפלות הציבור כך הוא : בשחר כל העם יושבים ושליח ציבור יורד לפני התיבה ועומד באמצע העם ומתחיל ואומר קדיש . וכל העם עונים אמן יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא בכל כחן, ועונין אמן בסוף קדיש, ואחר כך אומר ברכו את יי' המבורך . . . " . גדרם של 'פסוקי דזמרה', לפי הרמב"ם ( שם פ"ז הי"ב ) הוא מצד המנהג : "ושבחו חכמים למי שקורא זמירות מספר תהלים בכל יום ויום מתהלה ...
אל הספר