הפצע שבו נוברת הסכין

160 שולה קשת הוא הטראומה של השואה . בראיון ליוני לבנה אמר גרוסמן : " כולנו ניצולי שואה באיזה אופן , כולנו מצולקים . השאלה כמעט תמיד צריכה להיות דווקא איך לא לכתוב עליה . היא משפיעה על האופן שבו אנחנו מגדלים את ילדינו . על היחס שלנו לקיום של ישראל . אותי מעניין איך הקרינה של דרמה היסטורית ענקית חודרת לתוך הבועה המוגנת 13 והאינטימית של משפחה אחת " . כאן עלינו לחשוף אט-אט את סיפור השואה המשפחתי מתוך רסיסי המידע , שדובלה מסגיר לצופים-קוראים במנות קטנות , באותם רגעי- אמת , שאינם מוסווים על-ידי ערפל של בדיחות אובססיביות . קשה מאוד למסור את הווידוי הקשה בלשון אובייקטיבית . אני אוגרת אותו מתוך שברי-אינפורמציה , ולא הכול סופר על-פי סדר כרונולוגי . אביו ואימו של דובלה , שניהם " נפגעי שואה " . אמו של דובלה מתוארת על- ידו כ " אמא הכי יפה בעולם ] . . . [ אני נשבע לכם כבר לא מייצרים קלאסות כאלה " ) עמ ' 15 ( . הקורא מתוודע לסיפורה לאט ובאופן הדרגתי . היא ניצלה ממות כי הייתה סגורה במשך חצי שנה בתוך כוך קטן ברכבת , שבו אי אפשר היה לעמוד או לשבת . רק בסופו של הווידוי נרמז , כמעט כהקאה , הסוד הקשה מכל ....  אל הספר