36 שולה קשת עצמו . את דבריה סיימה הר-אבן בקריאה ל " סרבנות מיתית " : התאספנו כאן לדבר שלום ולכתוב שלום . השלום הוא נושא מורכב ויש בו היבטים פוליטיים וכלכליים בלי ספק . אני מבקשת גם שנחשוב על היבט שאינו פוליטי ואינו כלכלי ואין לו דבר עם גבולות ועם מריבות על הקרקע . שנשאל את עצמנו האם נרשה את המשכו של המיתוס הזה ואת המשכה של ההדחקה הזאת - או שמא הגיעה השעה שכשרונה השפוי של האישה הוא שיאפשר לנו לשנות מעיקרם את כל התפקידים כולם : קודם כל , האב לא יקריב , ולא תהיה לו רשות להקריב ; הבן לא יוקרב , ואנחנו לא נעמוד אבלות לבכות על מי ששרנו לו שירי ערש . שולמית הר-אבן מבקשת איפוא להעלות את המיתוס העתיק מתוך תת-המודע הקולקטיבי , ולהנכיח אותו בתודעה , וכל זאת על-מנת להשתחרר משליטתו ואפילו למחוק אותו . ההנחה המובלעת בדבריה היא , שאם נביט נכוחה אל תוך נפשנו , נוכל לחשוף את הכוחות הקדומים והאפלים מן העבר , שהשתלטו על חיינו גם בהווה , ואולי , באמצעות הארה זו , תפתח האפשרות לא רק להתמודד עם כוחות אלו , אלא גם לבטל ולמחוק אותם הן מן הספרים והן מן החיים . תארו לעצמכם : במקום בראשית כ " ב - דף ריק . . . בד...
אל הספר