נשים ואימהות בשיח לוחמים

כחומה עמודנה 147 ניסה לנחם ואמר : תראו , בכל זאת שחררנו את ירושלים . הוא לא נפל סתם . הוא נפל על שחרור ירושלים ובזה שחררנו את הכותל . ואז התפרצה האם בבכי ואמרה : " כל הכותל המערבי לא שווה לי ציפורן של מישי " . אז אם אתה אומר לי שנלחמנו על קיום - זה שווה לי את הציפורן של מישי . אם אתה אומר לי שנלחמנו על הכותל זה לא שווה ציפורן של מישי . תהרוג אותי . . . יש לי יחס לאבנים האלה . . . אבל זה אבנים . ומישי היה בן אדם . היה איש . ועם זה שהיו מפוצצים היום בדינמיט את הכותל המערבי וזה היה מחזיר את מישי לתחיה . הייתי אומר : פוצצו ! ככה אני מרגיש . ) שפירא , שם : ,142 ההדגשה שלי ( דבריה של האם השכולה הלה היימן , המובאים מפיו של עוז , אינם אמביוולנטיים ואין בהם כפילות . בשונה מפניגר ומתמר , שאינן מציגות שאלות אפיקורסיות ממשיות ביחס למלחמה , אמו של מישי ממאנת למלא את התפקיד המצופה ממנה . היא אינה מוכנה לשתף פעולה עם האופי האינטרפלטיבי של הזיקה בין המדינה לנתיניה , שבמסגרתה מוענקת למותו של אינדיבידואל קונקרטי משמעות סמלית מנחמת של הקרבה עצמית על מזבח הצלתו של הקולקטיב 22 עוז עצמו לא עסק בשאלה מה היה ...  אל הספר